5. החופש להנהיג

כדי שנגבש עמדות באופן אינטליגנטי, צריכה להיות לנו את האפשרות לחשוב בפתיחות, להטיל ספק, לבחון רעיונות לא־מקובלים, ואפילו לשנות לפעמים את דעתנו. בחברה העמדתנית, חשיבה גמישה כזו תמיד דורשת אומץ – אבל היא דורשת אומץ מיוחד ממי שבעמדת מנהיגות.

לפי התפיסה המקובלת, המצפן שעל פיו עלינו לבחור במנהיגות של מי לתמוך, הוא העמדות שלנו. נהוג אפילו לחשוב שהגישה הזאת היא עקרון יסוד בדמוקרטיה: בהקשר הפוליטי, הדרך שלנו להשפיע היא להצביע למפלגה שמייצגת את עמדתנו.

לכן, עבור מי שבעמדת מנהיגות, המחיר של שינוי עמדה (ולפעמים אפילו של התלבטות גלויה) הוא לרוב אובדן התמיכה, ולכן גם אובדן היכולת להמשיך ולהנהיג. האיום הזה מונע כל אפשרות אמיתית לשקול רעיונות חדשים.

זה רע מאוד. החברה שלנו זקוקה למנהיגות ולמנהיגים שיכולים לחשוב. לא נוכל להגיע לתובנות שדרושות כדי לפתור את הסוגיות החברתיות המורכבות, אם הדרך היחידה "להנהיג" תהיה להביע תמיד את העמדה הפופולרית. לציבור, באופן טבעי, יש פחות פנאי ופחות כלים להעמיק בסוגיות השונות. זה הכרחי שדווקא למי שבתפקיד מנהיגות תהיה את האפשרות להתעמק, לגבש עמדה מושכלת ומבוססת, ולפעול לפיה.

זה דורש מהציבור לתת הרבה אמון בהנהגה. לסמוך על המניעים שלה, על התהליך שבו מתגבשות עמדותיה, ועל שיקול הדעת שלה. אמון כזה עשוי להישמע לנו כעת כמו מדע בדיוני, משום שתפיסת המנהיגות בחברה שלנו מייצרת נורמות שלא מצדיקות את האמון הזה. לכן, נחוץ לנו שינוי דרמטי בתפיסת המנהיגות.

אם נבחר להנהיג, אז עלינו מוטלת האחריות לבנות עם הציבור שתומך בנו את מערכת היחסים הבריאה. כזו שמבוססת על אמון בנו, ובתהליך גיבוש העמדות שלנו, ולא על הסכמה עם העמדות שלנו. זה דורש מאיתנו, קודם כל, להצדיק את האמון הזה. עלינו לפעול כדי שתהליך קבלת ההחלטות שלנו יהיה הטוב ביותר: לעבוד באופן אקטיבי על האכפתיות שלנו כלפי כל הקבוצות בחברה; להתעמק ולנסות להבין את הצרכים של אנשים מכל חלקי החברה, באופן בלתי־אמצעי ככל הניתן; להיות קשובים לציבור, למה שחשוב לו, לחשיבה שלו ולעמדות שלו, ולשקול את הדברים ברצינות; ולחשוב בגמישות, בפתיחות ובכנות.

דבר נוסף שעלינו לעשות כדי לעצב את מערכת היחסים עם הציבור שלנו, הוא תיאום ציפיות. עלינו להבהיר תמיד, בצורה הכי גלויה, שמה שנחוץ לנו הוא אמון בנו, לא הסכמה עם העמדות שלנו. עלינו להשמיע בקול את ההתלבטויות שלנו, גם כדי שנוכל לשמוע תגובות ומחשבות לגביהן, אבל גם כדי לשקף איזה עמדות שלנו עשויות להשתנות. עלינו לרכוש את האמון, ולחפש תמיכה, גם בקרב קהל שמלכתחילה לא מסכים איתנו. עלינו גם לתמוך בגלוי במנהיגות של מנהיגות ומנהיגים אחרים, שאיתם אנחנו במחלוקת על עמדות, משום שיש לנו אמון כזה בהם.

הרעיונות האלה רלוונטיים לכל סוג של מנהיגות, בכל דרג ובכל מעגל השפעה. כמובן, שכשמדובר במנהיגות במעגלים רחבים מאוד – למשל, מנהיגות פוליטית ברמה הלאומית – שינוי התפיסה הזה דורש שינוי תרבותי, ושינוי כזה ייקח זמן. לכן, בהקשרים כאלה הרעיונות האלה הם בעיקר אידיאל רחוק, או כיוון כללי ללכת בו בצעדים קטנים. לעומת זאת, בהקשר של מנהיגות במעגלים קטנים יותר, שבהם המוסכמות והציפיות יכולות להשתנות ביתר־קלות, זו גישה אפשרית וישימה גם בטווח המיידי.