אבל רגע!

האם קשרים כאלה באמת יכולים לעבוד? איך נסתדר כשהפערים בינינו כל כך גדולים? האם זה כרוך בהתפשרות על העקרונות שלי?

התפיסה התהליכנית נותנת לנו כלים לענות על השאלות האלה.

בחברה המקוטבת שלנו, מוחדרת בכולנו האמונה השגויה, לפיה קידום העמדות הנוכחיות שלנו היא חובה מוסרית עליונה. כדי לקדם את אותן עמדות, אנחנו מצופים לפעול גם באמצעים שפוגעים בתהליכי גיבוש הדעות של אחרים (ואפילו של עצמנו), כמו הצגה מגמתית של עובדות, מניפולציה רגשית, השתקה והפצת מידע לא־מבוסס.

הגישה הזו (שמכונה אצלנו "עמדתנות") מחבלת ביכולת של כולנו לגבש דעות באופן אכפתי ומושכל. לפי התפיסה התהליכנית, לעומת זאת, חשוב יותר לאפשר חשיבה טובה, מאשר לקדם כל עמדה ספציפית.

מחוייבות משותפת לגישה התהליכנית מאפשרת לנו לבנות יחסים שקשה מאוד לבנות בלעדיה.

קשר בין מגזרים מאפשר לכולנו לחשוב טוב יותר. אם כולנו נוכל לחשוב, כולנו נגבש עמדות בצורה טובה יותר – בין אם נסכים עליהן ובין אם לא. זה מה שייצור חברה טובה יותר לטובת כולנו.